לקראת סיומו של שבוע קשה, אני רואה חובה לעצמי להתייחס לאירועים גם בהיבט הערכי והחברתי.
הלחימה עם אויבינו שמעבר לגדר קשה ומסוכנת, אך המתיחות והאלימות בתוך החברה הישראלית, בין יהודים וערבים וגם בתוך הציבור היהודי, מסוכנת ממנה שבעתיים.
האלימות משתוללת, הרחובות בוערים, רקטות ואזעקות – המדינה בוערת והמילים נגמרות אל מול המראות הקשים.
ביממה האחרונה נהרגו שבעה אזרחי ישראל ביניהם ילד בן חמש בלבד, ויש לנו עוד עשרות פצועים ברמות פגיעה שונות בעקבות ירי הרקטות מעזה והפרעות ברחובות הערים המעורבות.
אני אלי אסקוזידו רואה וכואב את השיח הציבורי והתקשורתי המתלהם והמלבה וקורא לכולנו להנמיך את להבות השנאה והפירוד – גאולתנו תלויה באחדותנו!
זה הזמן לרכך את השיח האלים, לעסוק בנתינה וערבות הדדית, לתמוך בכוחות הביטחון והמשטרה שמסכנים חייהם עבורנו ולהתאחד.
נדרוש במפגיע מרשויות השלטון למשול, להגן ולהציב גבולות, ואם צריך- גם ביד קשה. מדינת ישראל קמה כדי שנהיה עם חופשי בארצנו, זה תפקידה. זכותו וחובתו של כל אזרח להגן על עצמו ועל סביבתו, אבל סמכות השפיטה והענישה היא למוסדות השלטון בלבד. אני מצטרף לדרישתו של ר' חנינא סגן הכהנים: הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֱׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ (משנה, אבות, ג', ב').
אלי אסקוזידו

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *